מסכת כלאים 202 פ ר ק ח מ י ש י ולא לגידול כזה או אחר . יש ממפרשי המשנה 24 שפירשו כי "אביב" פירושו שהשיבולים גדלו אלא שעדיין לא הביאו שליש גידולן . כך עולה מן הסוגיה בבבלי מנחות ( עא ע"א ) המפרשת את המשנה במנחות ( פ"י מ"ו ) על העומר שמתיר את התבואות שהשרישו לפני הבאת העומר, והיא מבדילה תוך שאלה בין אביב לבין תבואה שהביאה שליש . ספק אם ניתן להסיק מכך שהמשנה שלפנינו אמנם רואה באביב תבואה שלא הביאה שליש . פשוט יותר לפרש את המשנה באופן משפטי פחות כתבואה צעירה . הבאת שליש נזכרת במקורות התנאיים כגבול הקובע האם החיטה היא כבר פרי ( אוכל ) או ירק הפסול לאכילה ( משנה, חלה פ"א מ"ג ; תוס', תרומות פ"ב הי"ד ) , ועל כן חיטה שלא הביאה שליש פטורה ממעשרות ותרומות ( משנה, תרומות פ"א מ"ט ; תוס', פ"ז ה"י ; בבא קמא פ"ו הי"א ועוד ) . גרעין החיטה שטרם הביא שליש אינו נחשב לזרע ואינו מצמיח ( תוס', תרומות פ"ב הי"ד ) . בהקשר של משנתנו הבאת שליש היא הפיכת התבואה לדגן, ועל כן אביב הוא שלב מקדים יותר ופחות מוגדר . בתלמוד הבבלי מופיע אביב כשלב של גרעין שאוכלים אותו חי בניגוד לקלי ( גרעיני חיטה קלויים, בבלי, מנחות סו ע...
אל הספר