מסכת כלאים 176 פ ר ק ר ב י ע י המשניות בפרקנו, התוספתא והסוגיה בתלמוד מהלכים בשיטה של שתי שורות וכדעת בית הלל, אולם ההלכות במשנה ובמדרשי ההלכה בדין החוזרים מן המערכה, כל "אשר נטע כרם ולא חללו" ( דברים כ א - ט ) , חוזרות ושונות את שיטת בית שמאי ששורה של חמש גפנים היא כרם . המשנה בסוטה שונה : "'ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו' וגו' – אחד הנוטע הכרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל" ( פ"ח מ"ב ) . הכרם הוא, אפוא, חמישה אילנות, והמשנה מרבה אף שאר אילנות מאכל . כיוצא בו שונים התוספתא ( פ"ז הי"ח, וכן מעשר שני פ"ה הי"ד ועוד ) , הספרי ( דברים, פיס' קצה, עמ' 235 ) ושני התלמודים ( ירו', סוטה פ"ח ה"ה, כב ע"ד ; בבלי, שם מג ע"ב ) . הניסוח קרוב יותר לדעת בית שמאי, ואין אזכור מיוחד לחובה שתהיינה בכרם שתי שורות . רק בקושי ניתן להעמיד את הניסוח הזה כבית הלל ולומר שחמשת העצים נטועים בשתי שורות . ההלכה הקדומה נשנתה, אפוא, בשיטת בית שמאי, כדרכה של ההלכה בימי בית שני שנשנתה ונהגה כבית שמאי 19 . עם התרווחותה של ההלכה כבית הלל שינו ונהגו כבית הלל . הלכות כלאיים היו חלק מן המציאות היום - יומית והן נשנו כדעת בית הלל, א...
אל הספר