מסכת כלאים 163 מ ש נ ה ז שהרמב"ם שאב את חילו ממשנתנו, אם כי היא עוסקת במקרה מיוחד של דלעת בודדת . פירשנו את המשנה בדלעת בודדת ובהרחקה, אבל לפי התוספתא הוא הדין בשורה של ירק או דלעות בתבואה ( פ"ב הי"ג שתצוטט להלן בסוף הפרק ) . בית רובע משמעו לפי אותה תוספתא אורך כצלע של בית רובע ( עשר וחצי אמות ) ורוחב שישה טפחים . לדעתנו עדיף לפרש משנה כתוספתא ואין ליצור מחלוקת בין המקורות התנאיים, אלא אם הדבר הכרחי מבחינה טקסטואלית . היתה שדהו זרועה תבואה ומבקש ליטע בתוכה שורה של דילועים נותנין לה עבודתה ששה טפחים – אבל דלעת בתבואה נידונה כירק ויש להרחיק שישה טפחים בלבד, כמו הרחקת ירק מירק אחר ( לעיל מ"ג ) . במשנה שם חלק רבי יהודה והסתפק בטפח, ואולי משנתנו היא כרבי עקיבא שם, או שכאן גם רבי יהודה יודה שכן יש להחמיר בדלעת יותר מבירק . מכל מקום, "נותנין לה עבודתה" הוא המינוח לשטח פתוח בין הצמחים לאחר שגדלו, בניגוד למשנה הקודמת שדיברה על מרחק בין שורות זרעים . עם זאת, מההמשך משמע שהמרחק נמדד בשעת הזריעה, ומותר שהוא יצטמצם בהמשך הגידול עד לגבול מסוים שייזכר להלן . אם הגדילה יעקור מלפניה – אם הדלעת גדלה צרי...
אל הספר