משנה ג

מסכת כלאים 151 מ ש נ ה ג מנוסחת בכבדות וחסר בה אותו פרט מרכזי ביותר שהשורה מהמין האחר היא כאורך התלם, ומשנתנו עוסקת בגודל השורה של המין האחר ובהרחקה כאחד . מעבר להסבר המשנה, קשה הדבר שרבי יהודה אינו מתייחס לאורך השורה ( התלם ) הנדרש ואילו רבותיו מתייחסים רק לאורך ואינם מחווים דעתם על הרוחב, כאילו התנאים מדברים ב"שפות הלכתיות" שונות . זאת ועוד, לעיל ( פ"ב מ"ה ) הובא דיון על חלקות תבואה ושם חולקים בית שמאי ובית הלל במידות הרוחב של השורה הנדרשת . כפי שראינו המחלוקת היא למעשה רק בנוסח של הגדרת הרוחב, אך שני הניסוחים קרובים . במשנה אחרת לעיל ( פ"ב מ"י ) ראינו דיון על חלקות תבואה או ירק, ושם יש התייחסות רק לאורך או לשטח ולא לרוחב . את הסתירה ההלכתית ניתן לתרץ בכך שבכל מקרה מדובר בגידול אחר, אבל קשה יותר להסביר מדוע כל משנה מעלה פרמטרים שונים לקביעת ההלכה ( אורך, רוחב, שטח ) . בשאלה זו עסקנו במבוא לפרק ובמבוא הכללי, והסברנו זאת בכך שתחום הכלאיים בכלל, וכלאי ירקות בפרט, טרם עוצב, ומשנתנו משקפת מצב שהשפה ההלכתית טרם גובשה בו . מסכת כלאים 149 מ ש נ ה ג המעוותת את כוונת המשנה . פירוש זה נובע מהתס...  אל הספר
תבונות