מ ש נ ה א מסכת כלאים 33 "רבי לוליאני בר טברין בשם רבי יצחק אמר אף הארץ זינתה, היו זרעין לה חטין והיא מפקא זונין, אילין זונייא רבה, מן דרא דמבולא אינון" ( היו זורעים לה חיטים והיא מוציאה זונים . הזונים הגדולים האלה מדור המבול הם – בראשית רבה, פכ"ח ט, עמ' 288 ) . המדרש מתאר מצב שבו כל הטבע מזנה ומסרך דרכו . בעלי חיים באים זה על זה, והארץ הזרועה חיטים מוציאה זונים . הזונים הם, אפוא, צמח העשוי לגדול מתוך זריעת החיטים, כאילו היו זן גרוע של חיטים . על טיעון זה חוזרת גם סוגיית הירושלמי להלן ( כו ע"ד ) , אלא שבירושלמי האפשרות של שינוי מוטציוני אינו כרוך עם המבול, אלא עלול להיות מעשה שבכל יום, עונש על חטאי אדם . כפי שראינו במבוא, ונראה להלן בפירושנו, במחשבה החקלאית העממית הניחו שתיתכן אפשרות של מוטציה ושינוי מין מעין זה . בפועל התערבו כנראה גרעיני הזונים בחיטים, ולא תמיד הצליח המזרה לברור את כולם . על כך אומר החכם "כי אל ארצי ואל מולדתי, א"ר יצחק חטיא דקרתך זונין זרע מנהון" ( בראשית רבה, פנ"ט ח, עמ' 636 ) . אברהם מועיד לבנו אישה ממשפחתו וממולדתו כשם שלחקלאי מומלץ לזרוע חיטים מקומיות אפילו אם הן...
אל הספר