מסכת כלאים 2 מ ב ו א בהן אחר העלין . התיבון הרי צנון ונפוס הרי פרי דומה, והעלין דומין, ותימר כלאים ? ! אמר רבי יונה בזה הילכו בהן אחר טעם הפרי" ( ירו', פ"א ה"ה, כז ע"א ) . כלומר, לא היה כלל קבוע מתי פרי הוא כלאיים ומתי אינו כלאיים . אנו נוסיף שלא רק קרבת הטעם השפיעה ( כמו בירושלמי ) , אלא לעתים דווקא קרבת השם השפיעה, כגון בצל עם בצלצול ( הוא הצנון ) ( פ"א מ"ג ) , אף על פי שטעמם וצורתם שונים . כך גם צמר גפן וגפן שוודאי אין ביניהם דמיון בוטני או אפילו צורני ( כלאים פ"ז מ"ב ) . ואכן, קשה למצוא קו מנחה להחלטות של חכמים מתי פרות הם כלאיים ומתי אינם כלאיים אלא נחשבים למין אחד . המחקר הביולוגי והבוטני בספרות המקרא והתלמוד השקיע מאמצים רבים להגדרת המין והמשפחה, ועוצבו כלים מדויקים המבוססים על הדמיון הפנימי שבין הצמחים או החיות . פליקס, שהוא הנציג המובהק של המחקר הבוטני והביולוגי בדורנו, מניח בפשטות שחז"ל היו מודעים לחלוקה כפי שעוצבה בדורות של תצפיות ומחקר, והשתמש בהנחה זו כבסיס להצעות זיהוי רבות, בין אלו שהוא הציע ובין אלו שהוצעו בעבר . ברם, ההנחה שחז"ל היו מודעים לכללי החלוקה בני זמננו אין לה...
אל הספר