מסכת דמאי 2 מ ב ו א נפתח בהצגת המערכת ההלכתית המקובלת בספרות חז"ל . לפי פרשנותם של חכמים שלושה מעשרות ושתי תרומות הם : * תרומה גדולה – ניתנת לכוהנים, ונדון בה במבוא למסכת תרומות . שיעורה, לפי חז"ל, אחד מארבעים או אחד משישים, אך מדין תורה שיעורה בכלשהו . * מעשר ראשון – ניתן כל שנה ללוויים . חובת הבעל להרים את המעשר, וחובת הלוי להרים ממנו תרומת מעשר ( להלן ) . המעשר הוא חול ( להוציא את תרומת המעשר ) . ממילא אם הבעל אכל בעצמו את המעשר עבר על מצוות הרמת מעשרות, והוא חייב ללוי חובת ממון, אך לא אכל קודש . * תרומת מעשר – מה שהלוי מרים, כלומר מעשר מן המעשר, ודינו קודש כתרומה . * מעשר שני * מעשר עני - פרות שלא הורמו מהם מתנות אלו הם טבל, וההלכה ברורה : "האוכל את הטבל, אפילו אינו מחוסר אלא תרומה גדולה בלבד, מעשר ראשון, ומעשר שיני, ואפילו מעשר עני, הרי זה חייב" ( תוס', מכות פ"ד ה"ד, עמ' 442 ) . בפועל יש בספרות חז"ל גם קולות המקלים בעונש, אך האיסור ברור . בספרות ימי בית שני תופסת חובת הפרשת תרומות ומעשרות מקום מרכזי . כמעט אין חיבור שאין בו אזכור למצוות אלו, וניכר שאלו היו חשובות לסופרים ולקוראים ...
אל הספר