ג. דרום צרפת – פרובנס ולנגדוק

יטהקדמה עיון בתשובה שהשיב ראב״י לר׳ משולם מבהיר לא רק את התמיהה הזאת, אלא את עצם פנייתו של ר׳ אשר בן משולם לר״י בנושא . ר׳ אברהם בן יצחק מנרבונה השיב שעליו לפסוק בהתאם לפסיקת רבו, ר׳ יהודה ברצלוני, שכתב בספרו העתים שכלל אין לברך את ברכות התורה, ׳ונפטר באהבת עולם׳ . אולם ראב״י המשיך וכתב : 82 אבל שמעתי מפי ר׳ יעקב הכהן, שהרב ר׳ שמואל דרומרוג וחביריו ז״ל היו עוסקין בברכת התורה, ואתא עליהו החכם ר׳ עזריאל נר״ו 83 ואמר להם – ׳במה אתם עוסקים ? ׳, ׳בברכת התורה׳ . אמר להם – ׳כתוב בירושלמי ״והוא ששנה על אתר״, כלומר שאינו נפטר באהבת עולם אלא אם כן שנה לאלתר, אבל אם לא שנה לאלתר, שהסיח דעתו ממנה ופסק בדבריו, צריך לברך׳ . באמצעות סיפור על אודות רשב״ם שהגיע אליו מצפון צרפת, למד ראב״י על קיומה של פסקה בתלמוד הירושלמי שיש בכוחה לשנות את הפסיקה, ולחייב אמירת ברכת התורה בכל הזדמנות שלומדים תורה . בכל זאת, ראב״י לא פסק כך להלכה, ׳שאין בנו כח להכריח על דברי הרב ז״ל׳, כלומר שהוא לא היה מסוגל לחרוג מפסיקת רבו, ר׳ יהודה ברצלוני . 84 סביר להניח שתשובה זו של ראב״י אב״ד לאביו היא שהביאה את ר׳ אשר מלוניל לשאול ...  אל הספר