79 בין הסובייקט הביקורתי לעצמי הממשי | מירב נקר-סדי הצלילה העמוקה אל עולמן של הגיבורות הציגה את אפשרות השוויון המגדרי, במונחים של פמיניזם מערבי, כסוג של מדע בדיוני . גם ההנחה שהסדר החברתי המסורתי מעניק תחושת ביטחון או שייכות מוצגת כאבסורדית . לא העליתי אותה על נס ולא ביקשתי לחזור אליה בבחינת שיבה הביתה . המבט הפואטי מסתפק בתיאור מיקרוסקופי, כזה שבו הדמיון הופך להיות אמיתי, של בחירתן של הגיבורות להיאחז בנשיות שמרשה לעצמה להיות גם מינית, גם רעה, אך בעיקר לא עקבית . זאת נשיות שאינה מחויבת לפמיניזם ולא למסורת . היא אינה נתונה במסגרת ייצוגים שמוציאים זה את זה, והיא גם לא “היברידית" . היא אינה מגדירה את עצמה ביחס למשהו, היא 5 לא "האחר" . זוהי נשיות ללא עכבות וללא מחויבות, נובעת מהגוף ומחוברת לגוף . דווקא כשבחרתי לכתוב על הקרוב לעולמי, דווקא כשהכתיבה הפואטית נבעה ממחויבות לאיזה עניין פנימי מדויק מאוד, הפך המבט הביקורתי לכלי לא רלוונטי, למכונה שעבר זמנה . ייחודו של המבט הפואטי אינו בכך שהוא מתעלם מההיבטים המבניים והמדכאים של הסדר החברתי ; הוא אינו מכחיש את קיומם של עוני, דלות או דיכוי תרבותי ....
אל הספר