174 פרק שביעי היוצר גרמה לו לשלב לעתים קרובות בין ענייני האור והאהבה לנושאיה המרכזיים של הפרשה, מהלך שהביא להעשרת סגנונם של פיוטי המאורה והאהבה שלו . הנה דוגמה יפה לכך מן המאורה והאהבה לפרשת ואתחנן ( מה ) המציגות את תחינתו של משה להיכנס לארץ ישראל : [ מאורה ] פּוֹדִי וְגוֹאֲלִי עֲנֵינִי צוּרִי רַחֲמֵינִי וְאַל תְּבִישֵׁנִי קִרְיַת אֲבוֹתַי לַהֲבִיאֵנִי שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי ככ < תוב > שלח אורך < ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך ואל משכנותיך > ( תה' מג, ג ) בר < וך יוצר > 5 [ אהבה ] רְצֵינִי חֵפֶץ בְּרִצָּיוֹן שְׁמַע קוֹלִי בְּצִבְיוֹן תְּבִיאֵנִי לְגֵיא חִזָּיוֹן אוֹהֵב יְיָשַׁעֲרֵי צִיּוֹן ככ < תוב > אוהב יי שערי ציון < מכל משכנות יעקב > ( שם פז, ב ) בר < וך הבוחר > באופן מתוחכם הצליח הפייטן לקשר בין תחינתו של משה להיכנס לארץ ישראל, בין נושא האור ( המתגלה בפיוט כאור מטפורי המנחה בדרך האמת ) ובין האהבה שבין הקב"ה לעמו ולארצו . לעתים נדירות מפתיע שלמה סולימן, ופתאום מצליח לשלב בפיוט המאורה הקצר מקור מדרשי שאליו הוא רומז בלשון פייטנית מרוממת, תוך קישור מפליא בין...
אל הספר