118 פרק חמישי שפייטנים – בעיקר בני תקופת הפייטנות המזרחית המאוחרת – קיבלו על עצמם כחובה של קבע את נוכחותה של סיומת מקראית במחרוזות פיוטיהם, ניכר תהליך מתמיד של הידרדרות באיכותה של השירה הפייטנית שכבלה עצמה לתוכניהם של פסוקי מקרא ושאיבדה את חירותה לבחור את נושאי הפיוט ואת תבניתו הצורנית . 36 כפי שנוכחנו לדעת, שלמה סולימן עשה שימוש מועצם בסיומת המקראית במחרוזות גוף היוצר והזולת, ויש לעיין בדרכים שבהן שילב הפייטן את פסוקי המקרא בטורי פיוטיו ולבחון עד כמה עלה בידיו לשזור רקמה שירית נאותה מתוכני שירה שמקורם ברובדי לשון שונים . נעיין בדרכים השונות בהן שילב סולימן את הסיומות המקראיות בטורי יוצרותיו : הסיומת המקראית ממשיכה את המשפט השירי שהחל בטור שלפניה – 'הֵן עֲקָרָה . 1 מְנָתוֹ כְּמוֹ הוֹרָתוֹ / וּלְעֶשְׂרִים שָׁנָה כְּגָעָה עִיתְתוֹ / וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַייָלְנֹכַח אִשְׁתּוֹ' ( ו, 6 – 9 ) . הסיומת המקראית מהווה מבוא למחרוזת הבאה לאחריה – 'קָשָׁה לוֹ לְשַׁלַּח אֶתְהֶם / . 2 רַע לִבּוֹ עֲלֵיהֶם / וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם / / שְׁאָר הַטַּף יִהְיוּ אֲסוּרִים / שֶׁמָּה אֵין אַתֶּם חוֹזְרִים / לֹא כ...
אל הספר