לסיכום — הכנסת הנוגדן הפואטי לחדר הטיפול

י ש ט ק ס ט י ם ב ט י פ ו ל ה ז ה ? 213 אחרת בתוך תהליך הקריאה . בכך הוא יכול לחרוג מעצמו ; חריגה שהיא חשובה בשדה הטיפולי ומאפשרת חיבור ושינוי . על חשיבות הדמיון הפואטי שמאפשר את החריגה, ואפילו את הפתיחה אל העתיד, כמו גם את ההפתעה, מיטיב לתאר בשלאר, שמסכם בכמה שורות את מה שנסקר כאן בהרחבה מבחינה תאורטית . בשלאר רואה בשירה את האפשרות להעיר את האדם מהאוטומטיזם של השפה : השיר שאורג את הממשי עם האי-ממשי, שמפעיל את השפה באמצעות הפעילות הכפולה של המשמעות של השירה, מעניק לנו טיפול של ממש [ . . . ] עם השירה, הדמיון מתמקם בדיוק ברווח שבו פונקציית האי-ממשי באה לפתות או להטריד — תמיד לעורר את האדם הרדום בתוך האוטומטיזמים 114 שלו . הערמומי מכל האוטומטיזמים הללו, האוטומטזים של השפה . לכן יש חשיבות מיוחדת לשילוב טקסט ספרותי בחדר הטיפול כמה שמטרים תהליך טיפולי . כאשר השפה לקונית או חסומה, כאשר הקוד התרבותי של המטפל מאיים על גרעין התרבות האחרת של המטופל, הכנסתו של טקסט ספרותי יכולה להניע מהלך שיחלץ את המטופל, כפי שכבר תיארתי לא אחת בספר זה, מכפיית החזרה, מכליאה בנרטיב צר או משתיקה שנובעת מהעדר היכולת ...  אל הספר