היפות ביותר בדרך למדינה, התחנכו על מיתוס מצדה, טיילו למצדה והתחנכו להילחם ולא להתאבד . למרות זאת, במינזר סןסימון בקטמון, בקרב ירושלים במלחמת העצמאות, כאשר היה חשש שהפצועים יפלו לידי הערבים ) ובמציאות של אז לא היו נשארים בחיים ( הם הניחו מטעני חומרנפץ על מנת שמי שיוכל לצאת יצא, ומי שלא למעשה יתאבד . בצה"ל, בקורסי מפקדים, עושים על המקרה הזה ניתוח אירוע . במלחמת יום הכיפורים הייתי ליד דדו ודייו כאשר דיין הורה לארבינט, מפקד מעוז המזח, בתעלת סואץ, בתחילת המלחמה אתה תחליט אם להכנע או לא . מחצית אנשי המעוז היו אנשי ישיבתהסדר והמחצית השניה נח"לאים מגרעין של "השומר הצעיר" . המפקד התייעץ עם הרופא ועם האנשים . מישהו, לידינו, אמר : "שלא ייכנע, שילמד את מצדה, שילמד את גטו וארשה" ) זה רשום בסטנוגרמה של מחלקת היסטוריה של צה"ל ( . מפקד המעוז חזר אחר כר למכשירהקשר והודיע : 'שקלנו ואני מבין שאי אפשר לבוא לחלץ אותנו; אנחנו נכנעים' . הוא ידע מה הסיטואציה הספציפית, ולמרות שהיה יוצא תנועתנוער, שלמד על סןסימון ועל מצדה ועל חנה סנש, החליט כפי שהחליט . כלומר, כל מקרה הוא מקרה פרטי . אין סיבה להיב...
אל הספר