שהיא נראית . יש דברים מורכבים שאי אפשר לענות עליהם כן או לא, חד וחלק . איני מבין גט את דרישתך "להוריד את הבעייה אל האדמה" . לא ביקשתי להתגדר ב"גבהים" אקדמיים . חשבתי שאני מדבר על לחם ומלח, על דברים שנוגעים בנו מאוד, לא על דברים שבשמים . הרשו לי לשאול את משה דור משהו . אילו היה בא מרינטי עם המניפסט שלו, היית מפרסם אותו ? היית, כעורך, מחליט להעניק לו כוח רב על ידי עצם הדפסתו לרבים ? גם זוהי שאלה . אינני יודע אם בשנות העשרים הייתי נלחם על זכותו של מרינטי לפרסם את דבריו . אך דומני שגם אז, עוד בטרם יכולתי לדעת את תולדותיהם "העתידניות", לא הייתי מסכים בשום אופן לפרסמם בעצמי . אתן עוד דוגמה שחלפה במוחי כשהיקשבתי לדברי מנחם דורמו על השואה . שלונםקי סיפר באחת משיחותיו שמשורר גרמני כתב שיר שנכלל באנתולוגיה של שירה גרמנית צעירה בתירגום לשפה האנגלית . בשיר הזה תיאר את "ריקוד" הגוויות בתאי הגזים כמו פרחים העורגים לרום, לאור . זה פורסם ברבים בשם הזכות הקדושה של חופש ההבעה והיצירה . כיצד נתייחס לזה ? דוגמה קיצונית מחריפה את הבעייה, והיא מציבה אתגר קשה לכולנו . כמה מלים על דבריו של מנחם דורמו . הם העל...
אל הספר