בארצוהוא, וזה עושה רושם ונהפך בןלילה למטבעלשון אופנתית . לאו מילתא זוטרתא היא להיות גולה בארצו, ממש מארטיר, מעונה . אבל צחוק בצד . למיום כינונה של מדינתישראל לאחר מלחמתהעולם השניה נאלצו אזרחי המדינה, היהודים הצעירים שבה, דור אחרי דור, לצאת כבר שש פעמים להילחם באויב ערבי, לסכן את עצמם, גם לשפוך את דמם . מה תימה, שיותר ויותר מזדקרת השאלה : אולי זהו מחיר גבוה מדי בעד עצמאותנו המדינית, בעד מדינה יהודית בארץישראל ? אולי לא כל המלחמות היו בחזקת הכרחלאיגונה, אולי אפשר היה להימנע מהן, לפחות ממקצתן, אולי היו, לפחות בחלקן, כמלחמתלבנון ? אולי אפשר היה להקדים ולהתפשר ולעשות שלום עם ערב, בצורה זו או אחרת ? אף אני אינני אומר שכל מה שהיה מוכרח היה להיות כך ואיאפשר היה שיהיה אחרת . אווילות היא לחשוב, שנעשית פוליטיקה בלי פוליטיקאים, ופוליטיקאים הם רק בניאנוש, שנבצר מהם לעשות מבלי לעשות גם שגיאות, גדולות או קטנות יותר . ויש שגיא < ת שפוליטיקאים חייבים לשלם בעדן בעלכורחם, גם אישית, לא רק כחברי מפלגות וכשותפים למימשל זה או אחר . למיום כינונה עומדת מדינתישראל על נפשה, פשוטו כמשמעו . אותה הכרזת...
אל הספר