לזה 'תרבות של וידויי, אך כאשר מוקי צור קרא לזה כר זה עורר אצלי בהחלט הרים למה שאני חשתי . אם כן, התשובה שעלי לתת לשואלים למיניהם היא זאת המסורת של הקיבוץ . זו תשובה שחבל שלא היתה לרשותי עד עתה, כשנשאלתי שוב ושוב את אותה השאלה . כלומר, להתבסס על העובדה, שהי ומנים והמכתבים והאסיפות של חשבוןהנפש, מבטאים תהליך של בחינה עצמית,שמתרחש בקיבוץ ביו כר ובין כר, ואני פשוט "תפסתי טרמפ" על הנטיה הזו, הקיימת . עובדה היא, שלא נאלצתי להשתמש בשום תרגילים מקצועיים מתוחכמים במיוחד כדי לקבל מאנשים סיפורים, שנגעו לחייהם באופו האמיתי ביותר . עבורי זוהי קונספציה מעניינת, לראות את ההיסטוריה של הקיבוץ כמתרחשת בשתי רמות : ברמה של העשייה והבנייה, שאולי הולכת עם השתיקה ) פעמים רבות שמעתי, גם בביתהשיטה, אנשים המייצגים את האידאולוגיה הזאת ( ; וברמת ההתבטאות בה ישנו הרוב האנושי התוסס, השואל, המבקר, המתלבט, המעלה חרטה על כל מיני נקודות שבחיים ונותן די בקלות לסיפורים כאלה לזרום ברגע שישנו להם מאזין מעוניין . באחד הסיפורים שהופיעו בחלק "ימים ראשונים" סיפרה לי חברה ותיקה , שבימים הראשונים בביתהשיטה, כל נסיון לשינו...
אל הספר