168 פרק אחד עשר ובפעולה ( בולס ) ; ואובייקט שהביא את הסובייקט להימלט מקשר "לא טוב דיו" אל יצירת עצמי מגונן במחיר תחושת זיוף והתנתקות מהגוף ומחוויות רגשיות-חושיות אותנטיות ( ויניקוט ) . בשפת הגוף היצרי-מילולי-אדיפלי, אי-הידיעה מתייחסת לאי-יכולת לדעת בנפש תכנים או נרטיבים מילוליים מיניים ומגדריים הנחווים כמאיימים, כמסַכנים וכמציפים, שאותם מתיקים אל הגוף באמצעות מנגנונים כגון הדחקה, התקה, נכונות סומטית והיפוך אפקטים ( ראו פרקים ראשון, שני ורביעי ) . דרמטיזציה והתרגשות עודפת בנושאים לא-מיניים שיזוהו כרוחניים או נפשיים, יכולה להיות התקה לא-מודעת רווחת של צרכים מיניים לא ממומשים . בשפת הגוף הבין-סובייקטיבי ( דרך נקודת המבט הבין-סובייקטיבית- התייחסותית-הרמנויטית ) בדיון בביטויים של אי-ידיעה או ידיעה אנו פונים אל מושג הניתוק, הדיסוציאציה, שאימצו לעצמם נציגיה כמושג מפתח . מושג זה מסייע לאלה מביניהם העוסקים בגוף להתייחס למצבים של פיצול פתולוגי בין הגוף לנפש . בחרתי להרחיב בסעיף זה את הדיון במושג הניתוק כי הוא מושג נפוץ כיום בהתייחסות לאי-ידיעה בכלל ולאי-ידיעה בגוף בפרט, וגם כי הוא מתייחס לאלמנטי...
אל הספר