ראייה משחררת 149 שבתוכו אנחנו חיות . אני זוכר כמה רגעים נשגבים של אחדות בין ישראלים לפלסטינים בדיאלוגים ובסדנאות לשלום, רגעים של חיבור שקט בין הלבבות ומבט אוהב בעיניים ; רגעים של שמחה שהתעוררה בשל תחושת היחד שחוו אנשים החיים בדרך כלל בנפרדות טרגית . היו אלה רגעים של "שבת אחים גם יחד" . אלו חוויות נדירות, ואנו כמהים אליהן עד כדי כך שאין פלא שהן מצויות תמיד במחשבתנו ובלבנו . זוהי כמיהה עמוקה לאחדות, המתועלת למחשבות, לפילוסופיה, לאמנות, לטקסים, לפולחן וכן הלאה . אולם, עלינו להבין שחוויה של אחדות אינה זהה לחשיבה על אודותיה . כאשר אנו חושבים או מדברים על אחדות אנו חשים שמושג זה מתייחס לאמת מוחלטת, אף שלעתים קרובות קשה לתפוס אותה, אבל הוא נותר בתחום המושגי . מורים רוחניים יכולים לדבר על כך מבוקר עד ערב, אך המאזינים לעולם לא יפגשו בחוויה . כאשר בתי הייתה בת אחת עשרה פגשנו בהרי ההימלאיה את סוואמי שייאמז ( Shyams ) , שדיבר אִתה על אחדות . היא פנתה אליו ואמרה : "איך המסמר הזה יכול להיות אחד עם לוח העץ שבו הוא נעוץ ? הרי הם שניים ! " הסוואמי התאמץ למצוא תשובה פשוטה, ולבסוף אמר שיכולתה להבחין בשני...
אל הספר