תרגול 129 יחד וניסינו להתבונן בנושא העצום הזה, כיצד הוא חי בתוכנו והאם אפשר לגעת בו . זה היה כמו פיל בחדר ; למרות שהנוכחות שלו הייתה מאוד מורגשת, היה קשה לגעת או אפילו להביט בו . לישראלים היה קל יותר לדבר ; אנחנו רגילים להיות קורבנות . לגרמנים היה מאוד קשה, כי הם באו מתרבות של שתיקה . בשלב מסוים הזמנתי את הישראלים להתבונן בעיניהם של הגרמנים, ולנסות לצאת לרגע מהסיפור האישי שלהם . הישראלים ראו כי הגרמנים עדיין נושאים עמם את השלכות המלחמה והשואה בדמות אשמה חבויה, נושאים מושתקים ושאלות שלא נענו על מעשיהם של הוריהם וסביהם . בשלב זה האווירה ברטריט השתנתה לחלוטין, ונפתחה אפשרות לחלוק את עומק כאבנו ולהרגיש חמלה זה כלפי זה וגם כלפי האנושות כולה . הלווייתן תופס מקום נרחב בתוכנו . אנחנו מקיפות אותו, נזהרות שלא לגעת בו, אך לא מבינות עד כמה הוא שואב את שמחת החיים שלנו . ההתניות והדפוסים שלנו, או ס נ ק ה ר ו ת ( Sankhara ) בפּאלית, מנהלות אותנו וגורמות לנו להתנהגויות כפייתיות שנועדו להשיג, לשלוט, לפצות, לברוח או להדחיק . אצורה בהן אנרגיה רבה . אם נצליח לזהות אותן ולשחרר אותן, נשחרר כוח חיים רב עוצמה...
אל הספר