אני הוא מכלול מעשיי ומחשבותיי 55 מוסבר . במשך הזמן שבילינו יחד, ובהדרגה הופיעו גם צחוק, קלילות, תקווה, חיבוקים, הכרת תודה עמוקה, וחשוב מכול — המשתתפים חשו חיות חזקה, חלקם בפעם הראשונה מזה זמן רב . באילו שיטות השתמשנו וכיצד הן פעלו ? מספר ערכים בסיסיים עזרו ליצור מרחב רגשי מתאים . ראשית, לא הייתה לנו אף אג'נדה מקצועית ולא הבטחנו ש'אנשי מקצוע' למיניהם ירפאו, יתקנו, יטפלו או יקטינו את המחלה . שנית, אנו, המורים, לא הבאנו שיטה או אמונה מסוימת ולא היינו במעמד מיוחד . כך הראינו שכולנו דומים, חולקים את האוניברסליות של הסבל האנושי, שאין באמת 'חולים' ו'בריאים' אלא פשוט בני אדם שונים שמוטרדים על ידי נושאים שונים . שלישית, עלותו של סוף-השבוע הייתה נמוכה, ללא כוונת רווח, כדי ליצור אווירה של אמון ושל נתינה ולא של תובענות או ניצול . התרגול הבסיסי בו השתמשנו היה מדיטציית תשומת לב ( מיינדפולנס ) , תוך הנחיה להתמקד בנשימה ובגוף ושימוש בתרגילים מעולם הדמיון המודרך . אחד הדימויים המרכזיים במדיטציות היה 'חזרה הביתה', במובן של מציאת מחסה אמיתי בתוכנו במקום ציפייה שהוא ייווצר מתוך תנאי חיינו המשתנים והלוחצים...
אל הספר