הכימיה של האוקיינוסים משתנה

92 פרק שישי במי האוקיינוסים קיימת באופן טבעי חומצה פחמתית ( H2 CO3 ) שמתקיימת בשיווי משקל עם הסביבה הימית : ריכוז דו-תחמוצת הפחמן המומס במים מצד אחד, וריכוז יוני המימן ובי-קרבונט ( HCO3 ) במים מצד שני . כאשר גדלה כמות דו-תחמוצת הפחמן במים, גדל גם ריכוז החומצה הפחמתית . אך החומצה הפחמתית במים אינה תרכובת יציבה — היא משמשת כתמיסת מעבר ( Buffer ) ומתפרקת לבי-קרבונט וליונים חיוביים של מימן . כאשר ריכוז דו-תחמוצת הפחמן במים ירד, התהליך יתהפך : ביקרבונט יתרכב עם יונים של מימן כדי לייצר חומצה קרבונית, אשר תתפרק למים ולדו-תחמוצת הפחמן . מנגנון ויסות רמת החומציות בים — ביקרבונט כ- Buffer מקור : Atlantic Biogeo - Chemical Fluxes Project החומציות של המים היא תוצאה של יוני המימן — ירידה של יחידה אחת ברמת ה- pH היא הגדלה פי 10 של ריכוז יוני המימן במים . רמת החומציות של מי הים עלתה מאמצע המאה התשע-עשרה : מדד pH-ה של מי הים ירד מ- 8 . 8 ל- 7 . 8 ( כלומר, מי הים נעשו פחות בסיסיים ) . שינוי לכאורה זניח של 1 . 0 הוא מטעה — המדד הוא לוגריתמי ומעיד על שינוי של % 30 ברמת החומציות . תחזיות מראות שאם יימשכו ...  אל הספר