116 תוך שהוא משייף חספוסים ומעגל בַּדְקירוֹת . לבסוף הוא צובע הכל בצבע אחיד ומוכר, מגיש לנו את האחר כבבואה שלנו, דומה מדי, מוכר מדי, עד לבלי הפרד . התרגום הספרותי, או מה שאני מכנה בשם שִשׁ רְגּוּם, הֶלְחֵם של "שיר" ו"תרגום", אינו התהליך האפור של התרגום האוטומטי : אין זו החלפה של סימן לשוני בשפת המקור לזה המקביל ( גם אם נרצה ונאמין שיש אחד כזה מדויק ביותר ) בשפת היעד . שרגום הוא תהליך שמתחיל בקריאה וממשיך בשמיעת ציוץ אחר כל פעם מחדש בקול הציפור . זהו תהליך של זיהוי שם אחר לצבע האדום, הכחול, הירוק או הצהוב בקשת הצבעים שנדמה לנו שאנו מכירים, ורק אחר כך תהליך של כתיבה בקול חדש ואחר : כל פעם אחרת . השרגום לא רוצה להעלים את הזרות ; הוא רוצה לחשוף אותה כל פעם מחדש, מזווית חדשה, לתת מרחב חדש של זהויות והזדהויות . השרגום הוא הניסיון להקשיב ולדבר בשפתו של האחר במילותיך שלך, הוא הנסיון לראות את האחר כאחר — כשווה בין שונים וכשונה בין שווים . ההבדל הוא מה שמחד מצריך ומנגד מאפשר את גשר-השרגום . רק שתי גדות מרוחקות מצריכות גשר, רק שתי זהויות שונות מצריכות — שרגום . ואכן, כמה "אפריקות" התגלו לפני במגוון...
אל הספר