64 פרק רביעי הרכבל שייקח אותי אל ראש ההר, אל המקום שבו הוקמו אוהלי ארקטיק בייסקאמפ . למרבה המזל, פגשתי באדם זקן שראה כמה אבודה אני נראית וביקש מכמה נערים לעזור לי לסחוב את המזוודה שלי אל תחנת הרכבל . בשלב הזה, ידיי כאבו מן הקור, וכל מה שנגעתי בו הכאיב לי . גופי רעד כדי לשמור על חומו, והתחלתי לדקלם בלבי תפילות . לא קלטתי שהרכבל יוצא רק פעם בחצי שעה בשעות הלילה, כך שהייתי עלולה לחכות זמן רב . אמנם רווח לי כי המקום היה מואר היטב, אבל הפרש הטמפרטורה בינו ובין החוץ היה זניח . לא יכולתי לגייס את האנרגיה הדרושה כדי לפתוח את המזוודה ולשלוף עוד בגדים . בהיתי בכפות רגליי בייאוש וחשבתי שאמות מהיפותרמיה, כשקבוצת גברים נכנסה והתיישבה בקרבתי . אחד מהם, קאלום גריב, יועץ אקלים שהפך מאז לחבר טוב, נעץ בי מבט ממושך . בסופו של דבר שאל "את עולה לארקטיק בייסקאמפ ? " כשהנהנתי באומללות לאישור, קאלום ענה, "את בטח ואנסה . חיפשנו אותך ולא מצאנו . אנחנו כל כך שמחים שאת כאן . " קאלום השאיל לי את מעילו, ואחרי שהרכבל עלה סוף סוף אל מעלה ההר, עזר לי לסחוב את המזוודה . הוא החליט שאני חייבת להפשיר במקום לבלות לילה באוה...
אל הספר