כאן מתחדד בעיניי ( שוב ) פוטנציאל הכוח הביקורתי של הפריזמה הפילוסופית-לשונית "הדיפרנדית" של הדיון באירוע . הבחינה של רעיון האירוע מבעד לעדשה של האירוע "המינימלי" של ההיגד הלשוני ( שכאמור, הוא תנאי אפשרות ההלשנה וההנכחה של כל אירוע ) מאפשרת לזקק את הממדים הפילוסופיים-לשוניים הדומים עקרונית של כל האירועים, יהיו אשר יהיו ( אסתטיים, פוליטיים, תרבותיים, היסטוריים, או אחרים ) , או את מה שמכונן אותם כאירועים . בחינתם דרך הפריזמה של אירוע-ההיגד ( שישתרשר וילשין את "זה קורה" ) מאפשרת לבחון את האירועים האלה ( שונים ככל שיהיו זה מזה ) מבעד לאותה שאלה ביקורתית דרוכה : "האם "זה" קורה ? האם "זה" מגיע ? האם ניתן ל"זה" להיות ? להופיע ? האם ממד האירוע של "זה קורה" נשמר בייצוגים הלשוניים או האסתטיים שלו ? הפריזמה הלשונית מאפשרת לשאול את השאלות הביקורתיות האלה ולערער על כל תביעה לבלעדיות פרשנית בלי להתפלמס עם פרשנות כלשהי של "זה קורה" / האירוע, ובלי להתחייב לפרשנות כלשהי של האירועים . בחינתם של אירועים שונים ומרוחקים זה מזה באופיים, בעוצמתם ובהשלכות שלהם מבעד לעדשה של האירוע הלשוני של ההיגד שילשין את האי...
אל הספר