ע ר ב י ו ת ל בֵ נ ה ש ח ור ה 357 לא רק בעברית של ימינו, כפי שקורה בשיח הפנים – ישראלי, או בצרפתית ובאנגלית, כפי שקורה בשיח האקדמי, אלא גם בערבית . יש לבחון גם את האופן שבו המושג השתנה מן התקופה שלפני האסלאם לתקופה שאחריו, ושוב מסוף המאה התשע – עשרה, עם תנועת הנַהְדה ( النهضة ) — תנועת ההתעוררות או התחייה הערבית — ובמאה העשרים עם עליית הלאומיות, וכן בימינו . פעמים רבות מדי פולמוס זה מתקיים במנותק מן הערבית . בחינה של הערבית וההבדלים בין המַגְרֶבּ ( المغرب ) , המַשְרֶק ( المشرق ) ותימן עשויה להסביר מדוע חלק מיהודי עיראק, סוריה, לבנון ומצרים אכן כינו את עצמם ערבים לפני שעזבו את ארצותיהם ( ובמידה מצומצמת יותר גם יהודים בארץ ) , ואילו רוב יהודי המגרב ותימן לא . הדיון בגבולות העברית ללא הערבית מטשטש את הסיבות וההבדלים לכך . נעלמת ממנו למשל העובדה שבתחילת המאה התשע – עשרה, גם מוסלמי בסוריה או בתוניסיה לא קרא לעצמו ערבי כאשר דיבר בערבית, אף על פי שאנחנו לעיתים נקרא לו בלשוננו ערבי ולא נתנצל על כך, ונקרא ערבים לבני הדור השני והשלישי של מוסלמים מן העולם הערבי שהיגרו לאירופה ולאמריקה, גם כאשר הע...
אל הספר