121 ה ג ו ת ל בֵ נ ה ש ח ור ה שכתבו בארצות האסלאם במשך מאות שנים וכתביהם שקעו בתהום הנשייה . גורלם של אלה מהם שחיו במאה העשרים והיגרו למדינת ישראל היה טראומטי אף יותר, משום שהם וכתביהם נדחקו לשולי השיח התרבותי והאינטלקטואלי בארץ . מה הביא להיעלמותם של הוגים מארצות האסלאם ושל כתביהם ? ומדוע בשני העשורים האחרונים החל להיעשות עימם צדק פואטי ? על שתי שאלות אלה אבקש לענות בערך זה . ראשית אחלק את ההוגים בארצות האסלאם לארבע קבוצות על פי שפת התרבות המרכזית שבה קראו וכתבו . הקבוצה הראשונה — האליטה הרבנית בארצות האסלאם — כתבה במשך מאות שנים בעברית רבנית במגוון סוגות : ספרות הלכה, ספרות פסק, פרשנות המקרא, דרשות, ספרות מוסר, פרשנות לתלמוד, ספרות פילוסופית וספרות קבלית . ספרות זו הודפסה בחלקה הקטן וזכתה לתהודה בעולם היהודי . רבנים ותלמידי חכמים כתבו לעיתים חיבורים בדיאלקטים מקומיים של ערבית יהודית או בלדינו, ופנו לקהל הרחב שלא קרא או הבין עברית . במאות התשע – עשרה והעשרים אפשר לציין לדוגמה את הרב יחיא קאפח מתימן, רבי חיים נחום אפנדי מהאימפריה העות'מאנית, הבן איש חי ( רבי יוסף חיים ) מעיראק, רבי כלפ...
אל הספר