ישב לפני רוב חכמי הדור השני, אבל התודעה העצמית שלו ברורה ; תורתו באה לו מרב יהודה . כך עולה ברור מפסקה במסכת חולין ( יח ע"ב ) שבה רבי זירא מבקש לערער מסורת שאמר רב יוסף : אמר להו ‑ מאן אמרה ? יוסף בר חייא ? יוסף בר חייא מכולי עלמא גמיר . תרגום : אמר להם ‑ מי אמרהּ ? יוסף בן חייא ? יוסף בן חייא מכל העולם למֵד . רבי זירא מבקש לערער על טיב מסירת השמועות של רב יוסף, ומכנה אותו "מכולי עלמא גמיר", כלומר : הוא אספן של מסורות, ומה שבידיו אינו אלא גיבוב של דעות . זהו עלבון גדול לרב יוסף, וערעור משמעותי על איכות המסורות שבידו . ואכן, עוף השמים הוליך את הקול, ודברי רבי זירא הגיעו לאוזני רב יוסף : שמע רב יוסף איקפד, אמר ‑ אנא מכולי עלמא גמירנא ? אנא מרב יהודה גמירנא דאפילו ספיקי דגברי גריס . דאמר רב יהודה אמר רבי ירמיה בר אבא, ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל : שלשה מתירין את הבכור במקום שאין מומחה . תרגום : שמע רב יוסף והקפיד . אמר ‑ אני מכל העולם למֵד ? אני מרב יהודה למדתי, שאפילו ספיקות של אנשים היה גורס . שאמר רב יהודה אמר רבי ירמיה בר אבא, ספק משמו של רב, ספק משמו של שמואל : שלושה [ . . . ] רב ...
אל הספר