מה ראה יחזקאל ? 235 נִשְׁמַע עַד-הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה כְּקוֹל אֵל-שַׁדַּי בְּדַבְּרוֹ ( יחזקאל, י 4 – 5 ) . האיש לבוש הבדים מופיע כאן שוב ומצטווה למלא את חופניו גחלי אש מן האש האלוהית הבוערת בין הכרובים ולהשליך על העיר ( כאקט סימבולי ) . כמו השרפים של ישעיהו, לכרובים יש מעין ידיים תחת כנפיהם, אבל הנביא מבהיר כי אין זו יד של ממש אלא תַּבְנִית יַד-אָדָם ( שם 8 ) . גם כאן חוזר תאור האופנים, אבל הפעם ביחס לכרובים ולא ביחס לחיות . בעניין העיניים המשונות נאמר כאן כי כל המכלול רוחש אותן : כָל-בְּשָׂרָם וְגַבֵּהֶם וִידֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם וְהָאוֹפַנִּים מְלֵאִים עֵינַיִם ( שם 12 ) . התאור הזה מעט ברור יותר מזה שהופיע בפרק א׳, ואע״פ כן המראה נותר משונה להחריד וחידתי : המופע האלוהי על כל אופניו וחיותיו ( או מלאכיו ) מנוקד כולו עיניים, כמין חרק עצום . פסוק זה מדגים עניין חשוב : פרק י׳ מבהיר כביכול את פרק א׳ . הנביא עצמו מדבר כאן במושגים של פתרון חידה : הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר-כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה 3 ( שם 20 ) ; אבל החידה לא נפתרת . למעשה הפרק רק...
אל הספר