קֵץ הַפְּלָאוֹת : פנטזיה בתנ״ך 230 בָּאָה מִן-הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁמִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּלוֹסָבִיב וּמִתּוֹכָהּכְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְהָאֵשׁ ; וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה ( שם 4 – 5 ) . תחילת החזיון ברוח סערה שבאה דווקא מן הצפון ( נראה שיחזקאל לא הכיר את ירמיהו שחשב שמצפון תפתח הרעה ) . הענן והאש המתלקחת עשויים כמובן להזכיר לנו את עמוד הענן ועמוד האש מסיני, או את ההתגלות לאליהו בחורב, אבל כאן נוסף לאלה אלמנט החשמל . מילה זו מופיעה כאן לראשונה ומשמעותה לא ברורה, אבל אפשר להבין שהיא קשורה לנגה ולאש, כך שאולי מדובר באיזה הבזק זוהר ומאיר במיוחד, כעין אש בתוך האש . בתוך האש והזוהר המסמא הזה מצטיירות אַרְבַּע חַיּוֹת שדמותן דמות אדם . כלומר לא מדובר בדמויות אדם, אלא בחיות בדמות אדם . העניין לא לגמרי ברור . הנביא מפרט . הפירוט מבהיר מעט את התמונה אבל גם מסבך אותה . נראה שהאנושיות של החיות מתבטאת באלמנטים מסוימים במבנה המסועף שלהן ( פנים וידיים ) . הנביא אומר שלכל אחת מן החיות אַרְבָּעָה פָנִים [ . . . ] וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם ( שם 6...
אל הספר