נקודה ראשונה: פונקציית שכלו של האל, פרלליזם והקשרו למציאות הנבראים

ה נ מ צ א ו ת ו מ ע מ ד ן ב ת ו ר ת ק ר שׂק שׂ 351 161 היא היא יסוד השקילות בין המושגיות לסיבתיות עם העדר קשר סיבתי ומושגי ביניהם, החודרת לנבכי המטאפיזיקה של העצם ועולה בקנה אחד עם הפרלליזם המטאפיזי הקובע כי כל מה שקיים בתואר המחשבה בהכרח קיים גם בתואר ההתפשטות . מהותו של הפרלליזם בשיטת שפינוזה אינה לטעון, כי ישנם תארים אינסופיים הנפרדים האחד מן השני ועם זאת מקבילים סינכרונית האחד לשני . הפרלליזם נועד לשמש הסבר למכניזם מטאפיזי של הלימה מוחלטת בין אינסוף תארי העצם מפני שמדובר בעצם אחד ויחיד בהחלט : כל מה ששכל אינסופי יכול לתפוס כמכונן את מהותו של עצם שייך לעצם אחד ויחיד, ולכן העצם החושב והעצם המתפשט הם אותו העצם האחד, שפעם מבינים אותו בתואר זה ופעם בתואר זה . בדומה לכך, אופן התפשטות והאידיאה 162 שלו הם אותו דבר עצמו, אבל הוא בא לביטוי בשני אופנים . ההבנה כי קיימת נבדלות או קדימות סיבתית או אונטולוגית של תואר המחשבה ( או כל תואר אחר ) על פני תארים אחרים — היא הבנה לקויה באופן עקרוני של המטאפיזיקה השפינוזית . לאור עובדה זו יש להבין שכאשר שפינוזה אומר כי ״שכלו של אלוהים הוא 163 כוונתו היא ...  אל הספר