דת ממוסדת לעומת דת אישית חילונית

ה א י נ ס ט י נ ק ט ה ר ל י ג י ו ז י ] 57 [ לישות אחת ( 1967 Hillman ) . אני סבורה שהרגש הדתי כשלעצמו הוא מעבר לאבחנות של נשיות-גבריות . הדת הממוסדת מתרגמת את הטרנסצנדנטי אל האימננטי, בהיותה מתרגמת את נוכחות האל למחויבות לחוקי המוסר של האנושות, שהיא מערכת של מצפון קולקטיבי המושתתת על סופר-אגו חברתי . לעומת זאת, הדת האישית מחייבת את היחיד לשמוע את בת הקול האישית של המוסר והמצפון מתוך נשמתו ( נוימן 2004 ) . בספרו על האנוסים כותב ההיסטוריון ירמיהו יובל, שהאנוסים נאלצו להסתיר את יהדותם ולקיים אותה כדת פרטית אישית בלבם ללא מסגרת ממסדית, ובכך פילסו את הדרך לדתיות אישית שהתפתחה במאות הבאות . יובל מציין שתהליך שבו האדם מחליט על ערכיו בעצמו, הוא חלק מתהליך של הבקעת העצמי הסובייקטיבי האישי כמושא של אישור עצמי ושל חקירה וגילוי עצמי ( יובל 2005 : 127 ) . מכאן משתמעת התפתחות האינדיבידואציה כתהליך אישי של היחיד למימוש עצמיותו . הדת האישית היא למעשה הֲשָׁבַת המודחק הדתי מתוך בחירה אישית וקשב עצמי . האמונה של אתי הילסום, הצעירה היהודייה, בזמן השואה היא עדות לכך . למשל — "עשיתי דרך קשה וארוכה עד שחזרת...  אל הספר