חלק ב: “וילך”

151 לא נשמעת נעימה צינית . התחושה העוברת היא של מומנט הנומינוזי הראשון : רגשי תודה, רגש של התגלות עליונותו של הכוח העליון : “אשירה ליהוה / כי גאה גאה / סוס ורוכבו רמה בים / עזי וזמרת - יה / ויהיה לי לישועה / [ . . . ] ימינך, יהוה, נאדרי בכוח / ימינך יהוה, תרעץ 115 אויב / ” . תזכורת נוספת מופיעה למחיר שגובה המסע להתגבשות האומה – קשיי הסתגלות המובעים בתלונות של העם : “למה יצאנו ממצרים” ( קטע 4 ) . קריין קורא : למה זה יצאנו ממצרים . שחקני הקבוצה עומדים זה ליד זה . המספר ממשיך : “ויקום העם כל היום [ . . . ] למה זה יצאנו ממצרים ? ” אישה מגיעה עם מזוודה, ולאחריה אנשים נוספים מצטרפים עם מזוודות בידיהם בהילוך איטי . קול סופה חזקה נשמע ברקע . השבטים המתגבשים עדיין מתקשים להיות לעם . הלך הרוח שלהם הוא עדיין של נוודים, של פליטים עם מזוודות . לאחר שירת הים הנרגשת והמהללת את אלוהים מגיעות התלונות, “למה זה יצאנו ממצרים . . . ”, והמספר מסכם “ ויחר אף ה’ בעם” . חברי הקבוצה עומדים איש לצד חברו, אישה צועקת, ואחרת מגיעה עם מזוודה וצועקת “צרעת היא” ( ויקרא יג ) . קטע ,7 “קום עשה לנו אלוהים”, מתמקד בתלונות...  אל הספר