144 הריבוי וההשתנות [ . . . ] מסביר המקרא בהשלטת הצדק האלוהי . רינה ירושלמי אמרה בריאיון : מה שנראה לי אפשרי הוא ליצור מפגש עם הקהל בעקבות הטקסט, כי הוא הולך אל הביוגרפיה הקולקטיבית של כולנו . זה לא קשר של צפייה, אלא קשר של שותפות גורל . המחזאות העברית הנוכחית היא חיקוי למחזאות זרה, והתנ”ך הוא המחזאות 112 המקורית באמת שלנו . נראה כי את כיווני הפרשנות למופע אפשר למצוא בהצהרת הכוונות של ירושלמי הבוחנת את הביוגרפיה הקולקטיבית, את המחיר שמשלמים הפרט והלאום בשל האמונה בצדק האלוהי, בכינון הלאומי ובהלכה . ירושלמי מצליחה לגעת במורכבותם של מקורות האמונה היהודית, כלומר בעלילות המקראיות, וגם לשרטט את מורכבותה של החוויה הרליגיוזית שיש בה מן המרומם והנשגב, אך גם מן הכוחניות הקשורה לכיבוש הארץ ולכינון האומה . היא עוסקת הן בקדוש והן בטמא . בהציגה את המרוכבות שבחוויית הקריאה המקראית מצליחה ההצגה ויאמר וילך להימנע ממלכודת האקטואליזציה של המקרא . ההצגה נוגעת בחוויה הרליגיוזית, הנוצרת משילוב של כמה יסודות, ובכך נמנעת מאקטואליזציה פשטנית או מהצגת החילוניות והדתיות כקטגוריות השוללות זו את זו . ההצגה מבטאת ...
אל הספר