לוין האנתרופוצנטרי סותר את גישת הרמב”ם

131 ההתגלות האלוהית, המאפשר לו להתייחס בשוויון נפש למצוקותיו החומריות ולהכריז ‘על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר’” ( איוב מב : ו ) . שלום רוזנברג טוען כי הרמב”ם מתפלמס עם התיאוריה הפסימיסטית, שהדוגמה המודרנית הבולטת ביותר שלה היא הפילוסופיה של ארתור שופנהאור ( רוזנברג 1986 ) . לדעת הרמב”ם, הגישה הפסימיסטית לוקה בשלוש טעויות, שאחת מהן היא “ טעות האדם בעצמו”, בדמותו שהקוסמוס כולו קיים בגללו בלבד . “הגישה הפסימיסטית טועה על פי הרמב”ם, מפני שהיא אנתרופוצנטרית, היא מניחה שהאדם הוא מרכז המציאות, ושכל המציאות לא נבראה אלא לשמשו, והנה אם יש באדם רעות, הרי שהמציאות כולה רעה בעיניו” ( שם, עמ’ 35 ) . אליפז, רעו של איוב במחזה, שולל את התפיסה האנתרופוצנטרית של ספר בראשית ושל איוב במחזה של לוין, ומחייב את תפיסת איוב המקראי . בפרק החמישי איוב אומר לידידיו : “לא מכיר את אלוהים” . בלדד עונה לו “ היכרת אותו כשהיה לך טוב”, ואליפז מוסיף : “האם אלוהים קיים כאשר אנחנו מאושרים ונעלם כאשר נעלם לו אושרנו ? האם אלוהים הוא בועת סבון, בהבל פינו ננפח אותו, ובאמצע קטנה נפוצץ אותו ? ” . איוב עונה “ מי שמרגיש שזרועות אלו...  אל הספר