סוגיית התיאודיציה ב”יסוריי איוב”

125 למאמינים “אתם מאמינים באמונות שווא”, אלא “הנימוקים אשר בידיכם אינם מוצדקים” . בכל הפעילות הזאת הפילוסופיה יוצאת נשכרת, שכן היא חווה תהליך של הבהרת מושגים, של בחינת הלגיטימי והלא - לגיטימי בהיסקים ובגזרות – תהליך שהוא פועל יוצא של הספקנות הפילוסופית ( שם, עמ’ 28 ) . ההוכחות לקיום האל נחלקות לשני סוגים עיקריים . הסוג הראשון הוא סוג ההוכחה או סוג הטיעון האפוסטריורי . הוא מסתמך על הניסיון ומדגיש שאם אכן קווי האפיון של העולם הם כאלה ולא אחרים, יהיה עלינו להניח קיומו של אל כבורא וכסיבה ראשונה לעולם . הסוג השני הוא סוג הטיעון האפריורי . טיעון זה אינו מסתמך על הניסיון אלא על ניתוח מושגים ועל נימוקים לוגיים ( שם ) . לוין נוקט שיטה פילוסופית האומרת “הנימוקים אשר בידיכם אינם מוצדקים” . דרכו היא להוכיח באמצעות טקסט, תמונות וביצועים תיאטרוניים, את כישלון המושגים והנימוקים הלוגיים של חברי איוב ושל הצופים בהצגותיו . מרבית הטיעונים שאיוב מעלה בפני חבריו כדי להצדיק את גישתו בהתחלת המחזה הם ברוח הפילוסופיה הקיומית ( האקזיסטנציאליזם ) . פילוסופיה זו רואה את המציאות כקודמת למהות . בעיני איוב העסוק בגו...  אל הספר