פרק 3 השגבת הליברליזם והחיים האותנטיים ותשלילם במדינת ההלכה

80 חשבתם פעם ? [ . . . ] תסכימו אתי שזו בחורה צעירה ויפה, שימו לב, צעירה ויפה, בת 24 בסך הכל, עובדת בהצטיינות על הדוקטורט בפיסיקה, כן פיסיקה, מאורסת לבחור עשיר ומצליח, שופעת חיים, אוהבת לבלות היטב, מוצצת הנאה מכל רגע ורגע בחייה . זוהי פוגרה, רבותי . ועכשיו הייתי רוצה לראות את האדם, שיגיד לה לא להיכנס למועדון לילה בבגדי טניס [ . . . ] ומי שמרגיש, ובצדק, שהירכיים המוצקות והשזופות האלה לועגות לו בפרצוף, שיכה את הראש שלו בקיר” ( עמ’ 101 ) . אידיאל האותנטיות הפך למכריע בזכות ההתפתחות שחלה אחרי אנרי רוסו . על פי אידיאל זה, לכל אחד מאתנו יש דרך מקורית להיות אנושי : לכל אדם ישנה ה”מידה” שלו ( טיילור 2003 ) . קיימת דרך מסוימת להיות אנושי, שהיא הדרך שלי ( נחתומי 2003 ) . אני נקרא לחיות את חיי בדרך זו, ולא כחיקוי לדרך חייו של מישהו אחר . רעיון זה מקנה חשיבות חדשה לנאמנות העצמית : אם אינני נאמן לעצמי, אני מחמיץ את משמעות חיי, את משמעות היות אנושי . הוא מקנה חשיבות מוסרית לסוג של קשר שלי עם עצמי, עם טבעי הפנימי, הנתון בסכנה בחלקו עקב לחצים המופעלים עלי שלא לחרוג מהכלל . רעיון חדש זה הכה שורשים עמוק...  אל הספר
דליה כהן-קנוהל