77 לחילוניוּת ולדתיוּת . שני אופני ייצוג עיקריים מתגלים במחזות . הראשון שבהם הוא הצגת אידיאת האותנטיות והאינדיבידואליזם הליברלי כאידיאל נשגב . השגבה זו מוצגת למשל באמצעות נושא חוזר במחזות כגון המורדים , ליל העשרים , הנאהבים , פירוד זמני , המדגישים את הגילוי העצמי האותנטי, מימוש האושר האישי, פסילת הבורגנות ושרפת העבר הכובל . יוצאים מן הכלל הם חלק ממחזותיו של חנוך לוין כמו סלומון גריפ , יעקובי ולידנטל , חפץ , שיץ המגחיכים 70 את אידיאל האינדיבידואליזם ואת מימוש האושר האישי . בד בבד מוצגות הקהילתיות, האנטי - אינדיבידואליות והסגירות המסורתית של החברה החרדית ( שיינדלה , בטולות שידוך , הבתולה מלודמיר ) כגורמים שבכוחם לפגוע בחופש הדמוקרטיה, ושבסופו של דבר להביא להתמוטטותה ולחיסולה ( פליישר , הבית ברחוב שינקין ) וישליטו תחתיה מדינת הלכה נבערת ( החילוני האחרון ) . בעוד מגמה זאת מציגה את עולם הדת כאפל ומאיים על המדינה הדמוקרטית - חילונית, מצליחים המחזות של חנוך לוין ושל רינה ירושלמי להעלות שאלות תיאולוגיות חשובות המעידות על רצון לפענח את הקוד האמוני, לבחון את שאלות היסוד מתוך שימוש עשיר בשפה תיאו...
אל הספר