שער שני: הקטגוריה הדתית כתשליל של החברה הישראלית וכגרעין חיוני בזהותה

77 לחילוניוּת ולדתיוּת . שני אופני ייצוג עיקריים מתגלים במחזות . הראשון שבהם הוא הצגת אידיאת האותנטיות והאינדיבידואליזם הליברלי כאידיאל נשגב . השגבה זו מוצגת למשל באמצעות נושא חוזר במחזות כגון המורדים , ליל העשרים , הנאהבים , פירוד זמני , המדגישים את הגילוי העצמי האותנטי, מימוש האושר האישי, פסילת הבורגנות ושרפת העבר הכובל . יוצאים מן הכלל הם חלק ממחזותיו של חנוך לוין כמו סלומון גריפ , יעקובי ולידנטל , חפץ , שיץ המגחיכים 70 את אידיאל האינדיבידואליזם ואת מימוש האושר האישי . בד בבד מוצגות הקהילתיות, האנטי - אינדיבידואליות והסגירות המסורתית של החברה החרדית ( שיינדלה , בטולות שידוך , הבתולה מלודמיר ) כגורמים שבכוחם לפגוע בחופש הדמוקרטיה, ושבסופו של דבר להביא להתמוטטותה ולחיסולה ( פליישר , הבית ברחוב שינקין ) וישליטו תחתיה מדינת הלכה נבערת ( החילוני האחרון ) . בעוד מגמה זאת מציגה את עולם הדת כאפל ומאיים על המדינה הדמוקרטית - חילונית, מצליחים המחזות של חנוך לוין ושל רינה ירושלמי להעלות שאלות תיאולוגיות חשובות המעידות על רצון לפענח את הקוד האמוני, לבחון את שאלות היסוד מתוך שימוש עשיר בשפה תיאו...  אל הספר
דליה כהן-קנוהל