מוסד ההתיישבות ועבודת האדמה במחזות “בית הלל”, “כנרת כנרת” ועוד

67 ההתיישבות שבו נתפסה כאמצעי לשינוי היחסים בין אדם לחברה . על פי תפיסה זו, הגדרת זהותו של הציוני החילוני מתאפשרת דרך העבודה השיתופית, זו שאף מקדשת את הרֵעות . לנוכח הערכים האלה, התיאטרון מבקר את ההסתאבות הבורגנית ( למשל ב חדוה ואני וב איי לייק מייק ) , ואף נוטה להיסחפות נוסטלגית לחלוציות בשנות השישים . מסקירה של שמות היישובים בכמה מן המחזות של השנים האלה מצטיירת הבחנה בין מרחבים גדולים של התיישבות לבין המרחב האחר . ליישובי הציוניים ניתנו שמות היוצרים מרחב גדול ומאזכרים מרחבים, כמו קיבוץ “ מרחבים” ( חדוה ואני ) , “גת העמקים”, “הר האיילות” ( הוא הלך בשדות ) . הענקת כינויי מרחב ליישוב מעניק ליישוב בעל היוקרה תוקף ושייכות למקום ולחלל הלאומיים . ב הוא הלך בשדות וב כנרת כנרת המרחב הגדול – המתנהל בזמן היסטורי - לינארי קונקרטי, זמן האומה והקִדמה – מסומן באמצעות שמות המרחבים המוענקים ליישובים, האנשת הטבע ורתימתו למיזם הציוני . סימונו של המרחב הלימינלי נעשה באמצעות תיחומם של המזרחים לסמטאות ולרבעים או לרכוש נטוש – אתרים המשקפים את החשש מפלישתו של המזרח הכאוטי וה”מפגר” הצריך לעבור מודרניזציה, המ...  אל הספר