ציר הזמן המיתי-אקטואלי במחזות: “בראשית”, “הלילה לאיש”, “המסע לנינוה”, “העונה הבוערת”

51 מגד : סיפורי הבריאה, גן העדן, קין והבל – מכילים בצמצום עולם ומלואו, כביכול ראה מחברם את כל הדורות מראש . בהיותם עשויים רובד תחת רובד ורמז לפנים לרמז, תמיד אפשר לגלות בהם פנים חדשות – בראייה היסטורית, חברתית, פסיכולוגית או פילוסופית – ולעולם לא יתמצה עומקם . דבריו של מגד מדגישים שהמחזות המיתיים - אקטואליים תופסים את העולם העכשווי כדומה לזה המקראי, בבחינת “אין חדש תחת השמש” : נקודת מוצא היתה לי הרצון לתאר את חיי האדם בשלושה שלבים : נעורים – צהרי היום – ערוב היום . ושלושה שלבים אלה ביקשתי לתאר בשני מעגלים : מעגל ראשון של חיים פרטיים, כלומר של התקדמות ביולוגית, ומעגל שני – משחר האנושות עד לציווילזציה . יצאתי מן ההנחה, שבכל מה שנוגע לחיי הנפש, ליחסים בין המינים, אהבה קנאה וחטא – אין חדש תחת השמש . [ . . . ] כל דור למד מנסיון הדור שקדם לו . אך בתחום חיי הנפש אין לנסיון החיים כל ערך . גם אחרי מאה אלף בגידה תהיה בגידה . וזאת ידע אף מחבר ספר בראשית . חווה שלו היא חווה של כל הזמנים, הוא הדין באדם והוא הדין בנחש, המפתה הנצחי, וגם האב - טיפוס הרביעי המופיע 49 אצלי : בעל הגן [ . . . ] . ההצגה הע...  אל הספר