הריבוד החברתי בעלי בתים ותלמידיחכמים המרקם החברתי של הקהילה היהודית בארץ ישראל עוצב במידה רבה על ידי אופיה של העלייה לארץ . במאתיים השנים הראשונות לשלטונם של העות'מאנים עלו יהודים עניים ואמידים . אחרי הקמת "ועד פקידי קושטא" ביקשו הפקידים למנוע את עלייתם של מי שיזדקקו לצדקה ; אולם המיון לא היה קפדני כיותר . על רקע התנאים הקשים בארץ נוצר קיטוב חברתי , שהתבטא בשני אופנים אחרים , לבד מן הקיטוב העדתי . הראשון שבהם נבע מכך שליהודים שלא שילמו מסים לקהילה , ולא היו תלמידי חכמים , לא היתה זכות בחירה למוסדות הקהילה . יכולתו של הפרט להשפיע על הנעשה בקהילה גדלה ככל שעלה המס ששילם . מצב זה הוליד התמרמרות בקרב עניי הקהילה . בשנת 1654 הצליחה "דלת העם" בירושלים להשליט בקהילה פרנסים משלה . אך בעיקרה הונהגה הקהילה , כמו בכל ארצות המזרח , על ידי אריסטוקראטיה של אמידים , שנשאה בעיקר מעמסת תשלום המסים . יש שהמאבק התנהל בין בעלי הבתים — כלומר מי שאינם תלמידי חכמים ומשלמים מסים בקהילה — לבין תלמידי החכמים . בעלי הבתים השתייכו לשכבה האמידה של הקהילה , ואילו תלמידי החכמים התפרנסו בעיקר מתמיכה . אך בתוקף תלמוד...
אל הספר