פריסת היישובים גלי העלייה והאפשרויות הכלכליות והמדיניות הם שקבעו את סדר העדיפויות של העולים ואת פריסת היישובים של היהודים , שנותרה בעינה עד שלהי המאה התשע עשרה . בראש וראשונה יצרה עלייה זו את הריכוזים היהודיים בארבע ערי הקודש — ירושלים , צפת , טבריה וחברון — כאוכלוסיה שאופיה עירוני , היושבת בשכונות נבדלות , ב"ערים מעורבות . " צפת התפתחות בולטת מבחינה זו היתה בצפת.- בעקבות שמועות שווא , שנפוצו בה על תבוסתו של סלים הראשון במצרים , פרעו אמנם מוסלמי צפת בתושביה היהודים , אך סיועם של יהודי מצרים אפשר לעיר להתאושש , והיא הפכה מיד אחרי הכיבוש ליעד העיקרי של עליית יהודים מחצי האי האיברי . גם יהודים מירושלים העדיפו לעקור אליה . צפת היתה הקרובה ביותר מכל ערי פנים הארץ לסוריה ולנמלי הלבנט — עכו , צידון , טריפולי ובירות — ונהנתה עקב כך ( ובזכות העורף החקלאי שלה ) משגשוג כלכלי יחסי .
אל הספר