החברה המוסלמית בני קיט ובני ימן מקווי החלוקה שאפיינו את האוכלוסיה הערבית בארץ ישראל היתה ההבחנה בין שני מחנות : קיס וימן . חלוקה זו היתה קיימת גם בקרב השבטים הבדווים הנודדים , גם בכפרים וגם בערים . היא בלטה במיוחד באזורים ההרריים של מחוזות שכם וירושלים , ובמיוחד בירושלים . ערבים , מוסלמים ונוצרים לקחו חלק בכל אחד משני המחנות , ולעתים עברה החלוקה אף בתוך משפחות . מקור ההבחנה היה המוצא השבטי עתיק היומין — התייחסות על שבטים מדרומה של ערב או על שבטים מצפונה של ערב , אך בתקופה העות'מאנית כבר היה המקור הגיניאלוגי אגדי , וההבחנה היתה בעיקר בין מסורות של הזדהות פוליטית . בעולם שבו היה השלטון המרכזי רופף ולא אמין הורגש הצורך לתור אחר תומכים ובני ברית . צורך זה לבש צורה של התייחסות על מוצא גיניאלוגי בשל החשיבות שייחסו הערבים מאז ומעולם למוצאם . על השרירותיות מבחינה היסטורית שבחלוקה זו תעיד מסורת שהביא ההיסטוריון של שכם , אחסאן אנ נמר , האומרת שבמאה הארבע עשרה חילק הסלטאן הממלוכי את הר שכם : את צפונו ייחד לימן ואת דרומו לקיס . במרוצת השנים השתבשה חלוקה זו , אך הנאמנויות נשארו בעינן . במאה השבע עש...
אל הספר