דאהר אל עמר '' מושל הגליל" עלייתו של שבט זידאן הידרדרותה של האימפריה העות'מאנית , שהחלה במחצית השנייה של המאה השש עשרה והתבטאה בירידת כוחה הצבאי , באינפלאציה הכלכלית הגוברת והולכת , בדרכי המנהל וברמתם של הסלטאנים , שהגיעו לשפל המדרגה , נמשכה בקצב גובר והולך במרוצת המאה השבע עשרה . ירידת קרנו של השלטון המרכזי נתנה את אותותיה גם בשלטון המקומי בפלכים השונים . המושלים שנשלחו לארץ ישראל ( ולחלקים אחרים של האימפריה ) כוחם לא עמד להם להשתלט על אחוזותיהם , וגם מידת העניין שגילו בהן פחתה והלכה ; השלטון המרכזי באיסתנבול , שהיה נתון בקשיים פינאנסיים וצבאיים , לא יכול לכפות עליהם את מרותו , ואילו הגורמים המרדניים המסורתיים , כגון הבדווים , הוסיפו לפשוט על ארץ המזרע ועשו בה כבתוך שלהם . ב 707 נ , למשל , הסתבר כי היניןי'רים שנשלחו שנתיים לפני כן לירושלים כדי להגן עליה ועל דרכיה מפני הבדווים לא קיבלו את שכרם , ואז עזבו את העיר והסתלקו להם . המסגרת המנהלית והמבנה השלטוני שהוקמו לאחר הכיבוש נשארו על מכונם . להלכה , אך למעשה הצטמצמה אחיזתו של כל שליט למקום מושבו ולסביבתו הקרובה . על רקע זה תובן התגברות...
אל הספר