פני התקופה : ארץ ישראל במדינה הממלוכית כיבושה של ארץ ישראל על ידי השליטים הממליכים ( 1260 ) ודרכי שלטונם בה העתיקו אותה ממוקדו של מאבק פוליטי , דתי וצבאי ארוך ורב תהפוכות בין הנצרות לבין האסלאם ועשוה משנית ושולית , כפי שהיתה בתקופה הערבית הקדומה . חלקים נרחבים ממנה , בעיקר בשפלת החוף , ניטשו מיושב ואף נהרסו . כתוצאה ממדיניות שיטתית ומכוונת של השליטים הפכה ארץ ישראל למחוז נידח , בתוך מדינה רחבת ידיים , שומם בחלקו , שעיקר חשיבותו לשלטון היה כארץ מעבר בין מרכז השלטון במצרים לבין סוריה . החיים בא ^ ישראל הושפעו ממצבה הדיפלומאטי וממעמדה המדיני של המדינה הממלוכית , מן האתגרים הצבאיים שלפניהם עמדה ומן הפתרונות שמצאה לאתגרים אלה , מאופיו של השלטון הממלוכי ומחוסנה הכלכלי ואפשרויותיה הכספיות של המדינה . הסכנה הצבאית שריחפה עליה , בעיקר איום הפלישות המונגוליות מעבר לנהר הפרת , ובימיה הראשונים של המדינה — במחצית השנייה של המאה השלוש עשרה — גם קיומם הרופס של שרידי הממלכה הצלבנית , הפכו במאה זו את השיקול האיסטראטגי הצבאי לשיקול המכריע במדיניותם של השליטים ביחס לארץ ישראל . ההרס השיטתי של ערי החוף ...
אל הספר