| 217 אדרית דבר שוטר עובר בנחת ומברך לשלום את הזקנה בלי לעצור . ילדה קטנה עם תרמיל גב ורוד גדול מתמתחת על קצות האצבעות וקונה חפיסת מסטיקים ורודה . נהג מונית קונה סיגריות אל-אם, וביטויי ההיכרות המחוספסים שלו כלפי הגברת מהקיוסק מרמזים על כך שחפיסות אל-אם רבות עברו לכיוונו על הדלפק הזה לאורך השנים . עוד יום עבודה מתחיל כאן, בקצה המזרחי של הים התיכון, יום רגיל בסוף הקיץ . הים אינו נראה מעבר לבניינים, אבל מפעם לפעם הוא שולח דרישות שלום בדמות משבים קלים של אוויר מלוח . בחלק הזה של העולם, זאת שעה נכונה להיות בה בחוץ, כשהאור בוהק אבל לא קופח, והחום עודנו במרחק של שעות אחדות . אני מזמין קפה שחור מהגברת הזקנה . היא לא מכירה אותי, אבל קוראת לי "מותק", נעלמת מאחור וחוזרת עם כוס חד-פעמית . אני שב לעמדת התצפית שלי . אני כאן מכיוון שאני מנסה לדמיין את הקיוסק ההוא בביירות, שביני לבינו מפרידים גבול עוין ושבעה עשורים סוערים . בדומה לקיוסק הזה כאן, הוא שוכן ברחוב שקט ליד בית ספר . הים, אותו הים, קרוב מספיק כדי להריח אותו . בבוקר שאני מנסה להעלות בעיני רוחי, בסוף קיץ 1948 , פקידים ופועלים חולפים על פני הק...
אל הספר