| 211 הביתה מייגע שהם מנת חלקם של מרגלים רוב הזמן . וכמובן, היה מותו של הג'ינג'י, שאילץ אותם להישיר מבט אל הסיכונים שהם מקבלים עליהם . לפני שנתלווה אל האנשים בחזרה הביתה, מן הראוי לספר עוד סיפור אחרון מביירות . ליד הקיוסק של המרגלים, ברחוב של בית הספר שלושת הירחים, היתה חנות קטנה של שען ארמני . בחנות שלידה היה סנדלר ובחנות הבאה פּנצ'רמאכער . מתקן הפּנצ'רים היה בא לקיוסק ומפטפט איתם בכל פעם שלא היתה עבודה . הוא ידע שהבחורים בקיוסק הם פליטים מפלסטין, ואהב להביא להם חדשות . לא פעם כשהתברר שאחד הלקוחות שלו פלסטיני, הוא היה לוקח אותו לפגוש את עבדול כרים, את אִבּרהים ואת האחרים . יום אחד, נזכר יצחק, מתקן הפנצ'רים הופיע בקיוסק ואיתו איש בחליפה פשוטה . האיש נראה זקן, אולי בן 70 , אם כי מאורעות השנים ההן כפפו גם את גבם של צעירים והשרו אטיות על תנועותיהם . כמו תמיד, יצחק / עבדול כרים דאג להקדים ולשאול את האיש מאיפה הוא, לפני שהוא עצמו יישאל אותה שאלה . האיש אמר שהוא מחיפה, ויצחק אמר שהוא מיפו . מתקן הפנצ'רים חזר לחנות שלו והשאיר את הפליטים לבדם . האיש סיפר ליצחק את סיפורו . הוא ברח מחיפה כשברחו ...
אל הספר