מסתערבים | 96 הפגזים לא ממש הפתיעו אותו, כי היום שעבר היה מבהיל למדי . הוא חלף ליד אחת העמדות היהודיות המבוצרות בבלוקים ובחביות, ופתאום שמע קול ירי ומיד השתוחח ותפס מחסה . כשהסיר את כובע הצמר שלראשו, הוא ראה בו חור של קליע . הוא שמר את הכובע עד יומו האחרון בתור הוכחה להשגחה עליונה . אבל ההשגחה, מתברר, היתה מוגבלת, וחייו לא היו ארוכים . בערב, כשהצטופף עם אורחים אחרים באכסניה סביב הרדיו, הוא שמע אזהרה בערבית בתחנת הרדיו המחתרתית של ההגנה : על ערביי חיפה לפנות את הנשים, את הילדים ואת הזקנים . האנשים צחקו למשמע איום הסרק . הערבים היו חמושים וערוכים להילחם . מה היהודים חושבים שיקרה ? בחצות התעורר אִבּרהים לקול מטח של פגזים שנורו ממרומי הכרמל ונחתו בשכונות הערביות שבעיר התחתית . הוא נשאר ער כמה זמן וצפה באש ובעשן העולים מאזור מזרח העיר, ליד גשר רושמיה . אף אחד לא ידע מה קורה, אבל עכשיו אף אחד לא צחק . הוא הצליח לישון עוד כמה שעות . אחר כך יצא שוב לרחובות לפני הזריחה, אז כמעט פגע בו הפגז . אנשים חלפו על פניו בריצה ככל שהתבהרו השמים . הם אמרו שהיהודים כבשו את כיכר חמרה שבלב חיפה הערבית, ושהם מ...
אל הספר