פרק 2. כָּתוּב אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרָמִית: עברית מול ארמית בימי שיבת ציון ובראשית ימי בית שני

| 31 מכל הלשונות עם עליית השלטון הפרסי בסתיו של שנת 539 לפנה"ס, עשרות שנים לאחר חורבן בית המקדש, כאשר צבאותיו של כורש, מלך פרס ומדי, כבשו את בבל . כורש נהג בדרך שוחרת שלום עם העמים הכבושים תחתיו, ובמסגרת מדיניות זו פירסם את הצהרתו שבה התיר לגולים מיהודה לשוב לירושלים ולבנות מחדש את בית המקדש . כחצי שנה לאחר הכרזת כורש, לקראת חגי תשרי, הגיעו עולים מבבל ליהודה . מתוך ספר עזרא עולה כי כמה רבבות יהודים, גברים, נשים וטף, שבו לארץ . המוטיבציה הראשית של שבי ציון היתה לשקם ולחדש את החיים הדתיים בירושלים . על הפרק עמדו בראש ובראשונה הקמת בית המקדש, חידוש עבודת הקורבנות, הקריאה בתורה ושמירת השבת . ואכן, לאחר שבשנה הראשונה לעלייה הוקרבו קורבנות ללא מקדש, החלו מנהיגי העולים — יהושע בן יהוצדק וזרובבל בן שאלתיאל, נכדו של המלך יהויכין — בפעולות מעשיות ראשונות לבניין בית ה' . ייסוד הבניין נחגג בפומבי, ובין שבי ציון היו זקנים שעוד ראו בעיניהם את הבית הראשון . אלו הגיבו לחגיגה בסערת רגשות, וקולות הבכי על החורבן שהיה התערבבו עם קולות השמחה על הבניין החדש שהוקם ( עזרא ג, יב ) . בניית המקדש נתקלה בקשיים מצ...  אל הספר