בין שמים לארץ: מחשבות ראשונות על ישראל של מחר

עלמה שניאור, לתפוס נשימה אחת, ,2023 סריקה של נשימה והדפסה על מתכות משתנות אופקים | 5 דבר העורכים וְעַכְשָָׁו זְמַן שָָׁבוּר וּבָרוּר שֶָׁמִִּכָָּאן חַיָָּבִים לְחַשֵֵּׁב נְשִָׁימוֺת . גַַּם עֵץ נֶעֱקָר, שֳָׁרָשָָׁיו מְגַשְֵּׁשִָׁים בֵֵּין סִדְקֵי אֲבָנִים, נִמְתָָּחִים לִינוֹק לַחוּת קְלוּשָָׁה מֵרֶגֶב אֲדָמָה, לִשְָׁאֹב אֶל קִרְבֵָּם כָָּל מָה שֶָׁמִּוּכָן לְהַגִַּיר בְֵּשָָׁעָה שֶָׁכָָּזֹאת, רְסִיסִים שֶָׁל תִָּקְוָה עֲמוּמָה, אוֹ אֲפִלּוּ שְָׁיָרֵי נֶחָמָה . יחזקאל רחמים, מתוך "דיו מרחקים", הוצאת פרדס ב ין שמים לארץ . זאת ההרגשה של רבים מאיתנו כרגע . זמן שבור . חצי שנה מהשבעה באוקטובר, המלחמה בעזה עודנה נמשכת, החטופים והחטופות אינם איתנו – נכון לרגע כתיבת שורות אלו – ואִיום של מערכה נוספת בצפון נמתח מעלינו . אנחנו מטולטלים בין השבר הנורא, שעוד לא עיכלנו אותו ואת השלכותיו, ובין התפעלות מגילויי גבורה וכוחות אזרחיים שהופיעו במהלכו ; בין תחושה שהמרקם העדין של הישרא ליות נטווה מחדש ובין חזרה אל המריבות והקטטות ; בין פחד- וחשש ובין מגויסות לעשייה ; בין אבל ובין תקווה . אנו הולכים בעולם כו...  אל הספר