דייוויד פיליפס 174 בו דורשת אנרגיה מעטה . לא תתנגדו ללכת בו מפני שאתם רגילים אליו כל כך ומרגישים שהבחירה ללכת בו היא בחירה בטוחה . זאת אנלוגיה מדויקת לאופן שבו נוצרות מחשבות והתנהגויות שהופכות להרגלים . כל חזרה על מחשבה, על אמת או על התנהגות היא שביל, ובכל אחד מהשבילים שלכם הלכתם עשרות אלפי פעמים, אולי מאות אלפי פעמים . אתם רגילים למחשבות ולהתנהגויות שלכם . עבורכם אלה נתיבים בטוחים, קלים ויעילים אנרגטית . אבל יום אחד אתם עשויים לחשוב לפתע : נמאס לי לחזור ולחצות את שדה החיטה באותה הדרך . הדרך הזאת לא מובילה אותי למחוז חפצי . אני רוצה לפרוץ שביל חדש ! אז אתם הולכים חמישים צעדים שמאלה ומתחילים ללכת בדרך חדשה . זאת הרגשה משונה וההתקדמות לא קלה . גבעולי החיטה מכים בכם ואתם נתקלים ברגבי האדמה ובאבנים . המוח מתלונן : למה לעשות את המאמץ הטיפשי כזה ? למה ללכת דווקא בדרך הזאת כשלא הרחק מכאן כבר יש שביל בטוח, כבוש ונוח ? אבל אתם דבקים בהחלטה ולבסוף השינוי מתרחש . מה קורה לשביל שמפסיקים להשתמש בו ? הוא מתכסה מחדש בצמחייה . כעבור זמן מה השביל החדש יהיה האפשרות המהירה והקלה . ואחרי שתלכו בשביל החדש ...
אל הספר